<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ראה</h1>
<h2>דף ס:</h2>
סמך לא תבשל אל עשר תעשר תבואת זרעך וגו', ללמד כאשר הוזהר על תבואת זרעך מכלאים, כך הוזהר מכלאים שלא ישא מיניקת חבירו תבשל בגימטריא תשל"ב ימים, הם ימים של כ"ד חדשים לבד יום שנולד ויום שנתארסה בו, מכאן פסק ה"ר יעקב מברא"ש דאין חדש העיבור בכלל אך הוא במניין כ"ד חדשים.
<h2>דף סז:</h2>
ד"א אשר יחסר לו [דברים ט"ו] לפי מה שהוא חסר, הראוי לפת פת, והראוי למעה מעה. ופסק כדאסיק בגמרא [שבת קי"ח ע"א] (לו) [לן] נותנין לו פרנסת לינה פוריא ובי סדיא ומזון ב' סעודות, פי' שיוליך עמו מזון סעודה אחת והוא רובע הקב ו' ביצים כההיא מככר בפונדיון וכו'. ומכאן פסק נהגו ליתן פת לעני ההולך ממקום למקום עד כדי שיוכל להגיע למקום שהוא הולך ללון.
כי פתוח תפתח [וגו'] [דברים ט"ו]. בא ללמד פסק שיש ליתן לעני כפי מה שהוא רגיל ולפי מה שהוא מכובד, וכן בגמרא בפרק מציאת האשה בההיא דאתי לקמיה דר' אמי א"ל במאי אתה סועד א"ל בתרנגולים פטומות ויין ישן וכו' וזהו די מחסורו אשר יחסר לו. ד"א די מחסורו ואין אתה מצווה להעשירו. אשר יחסר. בגמרא מפרש אפי' עבד לרוץ לפניו וסוס לרכוב עליו ומעשה בהלל הזקן וכו'. פסק מעשה בא לידי, וחייבתי הקהל להוליך העני ממקום למקום כפי מה שהוא צריך. לו. זה אשה שנ' (בראשית ב' י"ח) אעשה לו עזר כנגדו.
[כי ירחיב] [דברים י"ב]. מעשה באבין רמאה שהיה מרמה כל בני עירו ועושה צדקה נגד כולן, שלא היה פוסק צדקה בתחילה אלא כשהיו פוסקים פסק כנגד כולם, מה עשו נטלוהו והושיבוהו על כולן, לקיים מה שנ' (משלי י"ח ט"ז) מתן אדם ירחיב לו ואומר (ישעי' ל"ב ח') ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום.
